נרקיס יפה, אינה ברנפלד | Aqualibrium
על רקע הנזקים הקשים שנגרמו משיטפונות והצפות בחורף האחרון, הפרויקט בוחן מחדש את היחס העירוני כלפי מים, ומציע פתרון העושה שימוש מושכל בתכונותיהם במטרה להפוך אותם ממטרד לנכס ולהזדמנות. הפרויקט מציע לבנות תעלת מים שתחצה את תל־אביב-יפו ממזרח למערב ותעבור ברחוב שלמה שבצפון יפו – אזור עירוני מוזנח שהוגדר על ידי העירייה כזקוק לטיפול ולהתחדשות עירונית.
התכנון המוצע מתייחס לתפקוד התעלה בהתאמה לעונות השנה: בקיץ היא משמשת כמערכת טיהור ומילוי מי אקוויפר החוף, ובחורף מאפשרת ניקוז מהיר של שיטפונות והצפות, תוך מניעת נזקים ואסונות. בנוסף, בכל עונות השנה התעלה וגדותיה מאפשרות שגשוג של מגוון ביולוגי רחב שבדרך כלל אינו קיים בעיר, למידה על מערכות רגישות מים בעיר, ולהפחתה של אי החום העירוני. זיהוי ההזדמנות וניצולה לחידוש עירוני בדרום תל אביב ולחיזוק השכונות באזור, תוך קיום אנושי הרמוני עם ולצד מים, מהווה פתח לכינון מציאות משופרת ולחוויה עירונית חדשה.
נרקיס יפה, אינה ברנפלד | Aqualibrium
מירית צוק | Circular Living
בחינת השימוש בדירה לאורך מחזור חיים, מובילה להבנה שמזה זמן רב אנו חיים בדירה שאינה מתאימה למידותינו. כך, לדוגמה, 42% ממשקי הבית בישראל, שכוללים שתי נפשות, מתגוררים בדירת ארבעה חדרים או יותר, כשהמשמעות היא ש־16,920,000 מ״ר אינם מנוצלים / מבוזבזים מפני שהדירה אינה מתאימה לצרכי הדיירים.
הפרויקט מתבסס על מושגים מתוך עולם הכלכלה המעגלית ומציע מודל מגורים חדש בצורה של מניה. בוחרים את גודל הדירה שבו מעוניינים כרגע ובעתיד, ומשלמים בהתאם לגודלה המשתנה. המודל המוצע מבוסס על סימביוזה בין מגורים למנויים זמניים לבין מגורים למנויים קבועים – אלה שיכולים להתרחב ולהצטמצם, כך שהיחידות שעוד לא התרחבו אליהן משמשות מישהו אחר בזמן זה, ויכולות לתפקד כיחידות עצמאיות לחלוטין.
השינוי הפיזי בדירה מצריך הפחתה/הוספה של מודולים מעטים, כמעט בלי מאמץ, כך שהדירה יכולה להתרחב ולהצטמצם. תפיסת הפרויקט את הבית היא כשל מוצר במונחים של שימוש וזמן. בתוך כך חברות כמו חברות ריהוט מעניקות את השירות של המוצרים שלהן, ובתום השימוש הם מוחזרים לחברה. אימוץ תפיסת השימוש בדירה כשל שימוש במוצר, מאפשר להביא לחיסכון כלכלי אישי, כמו גם לחיסכון במשאבים ובמקום.
מירית צוק | Circular Living
יוסי חיו | ניאו אורגניזם
הפרויקט עוסק בעתידו של תכנון פרמטרי אדריכלי, ומציג שתי אפשרויות מבוססות בינה מלאכותית – ישות בדיונית המכונה גודה (מלשון גוד, אלוהים) שהיא יד ימינו של האדריכל. האחת היא אפשרות שבה הבינה המלאכותית משתלטת על התכנון ומתווה אותו – דיסטופיה, ובאפשרות השנייה הבינה המלאכותית ״משובשת״, באמצעות החדרת מערכת טבעית המחקה מנגנונים מן הטבע – אוטופיה.
כמקרי בוחן נבחרו שכונת נוה צדק, כיכר המדינה ומחלף ארלוזורוב, ושתי אפשרויות התכנון נבחנו בקנה מידה עירוני, שהתייחס למידת הצפיפות העכשווית, ובקנה מידה של בית פרטי ישראלי גנרי. קנה המידה העירוני של האופציה הדיסטופית הפיק חיזוי צפיפות לטווח של 30 שנים קדימה, ובקנה המידה הביתי צמצם את המטראז׳ המקובל/רווח למינימום האפשרי, תוך התחשבות בפרוגרמות הנדרשות. האופציה האוטופית לעומת זאת, הניבה בקנה המידה העירוני הצעה חדשה לחלוטין לשינוי מידת הצפיפות ואופייה, וטיפולוגיה חדשה בקנה המידה הביתי.
כך הפרויקט מגיב למציאות הקיימת שבה פועלים שני צירים מקבילים המותירים בחירה בין הצטרפות להתבוננות: בשילוב עם גודה אפשר להתבונן ברזולוציות שונות של חיי העיר והבית הפרטי תוך צפייה בתכנונם העתידי; ומנגד, להצטרף למערכת המשובשת של העולם הפיזי, דרך הכלים המתקדמים שהטכנולוגיה הממוחשבת וכוחות הטבע מאפשרים. כשהאדם פעיל בתהליך ומשתף פעולה עם המכונה, המרחב העירוני והביתי מקבלים חיים, והופכים לאורגניזם שמתקשר, משתנה, מתרבה ומגיב לאורך זמן.
יוסי חיו | ניאו אורגניזם
גל מזר | The Theater Came to Town
יופיו של התיאטרון טמון בפשטות המסר, בעושר האמנותי ובהווייתו הטיפולוגית כמפעל לייצור חוויה מעוררת רגש. בכוחה של המחזת תכנים מחיי היום־יום לעורר מחשבה ולהפרות חברה באופן שהוא מעבר לבידור, שבמציאות העכשווית מקבלים יתר דגש.
הפרויקט מהווה פלטפורמה לתיאטרונים הרפרטוארים, שמאפשרת שינוע הפקות תיאטרון והקמה של ״תמצית החוויה״ בכיכרות העיר ובערי פריפריה שבהן לא קיימים תיאטרונים. במהלך המחקר נבחרו התיאטרון הנייד של ימי־הביניים כצורת תיאטרון הנגישה ביותר, והתיאטרון היווני כמכתיב מרכיבי התיאטרון שנשמרו עם השנים. הפרויקט התפתח בהשפעת התקופה הנוכחית שבה הכמיהה ״לבחוץ״ עולה ומשתלבת עם הרצון לחוות, כשאיסור ההתכנסות בחללים סגורים חידד את הצורך בפלטפורמה תרבותית חדשה.
התכנון המוצע נועד להוציא את התיאטרון לכיכר העיר ולייצר מופע מעצם הקמת המבנה. שיטות הפתיחה והסגירה של המבנה משלבות טכניקות מכניות הקיימות באולמות תיאטרון כיום: הקונסטרוקציה של המבנה בנויה ממתכת, בשילוב משטחי עץ, והמעטפת עשויה מבד אקוסטי, המעניק הצללה ואף מאפשר חוויה אינדיבידואלית ומנתקת.
גל מזר | The Theater Came to Town
רון מרקוביץ | Flexi House
אסונות טבע, מלחמות, בעיות הגירה ומגיפות, הם מצבי חירום שבין תוצאותיהם נדרש לא פעם סיוע במתן קורת גג שאבדה. הפרויקט מתמקד במתן מענה למצבים מסוג זה בפרמטרים של זמן, גמישות, ניידות ותקציב, ועל רקע המציאות העכשווית מתייחס לאוכלוסיה המוגדרת כ״פליטי קורונה״ – חולים או מחוסרי בית הנמצאים ברחובות ומצויים בסכנת הידבקות גבוהה.
המענה המוצע הוא יחידה מולטי מודולרית גמישה, המבוססת על קיט בהרכבה פשוטה ומאפשרת התאמה לסיטואציות משתנות, דוגמת שימוש של מספר אנשים ביחידה. כמקרה בוחן לתפקודה ״בזמן אמת״ נבחר אצטדיון (אצטדיון סמי עופר בחיפה), בשל היותו מרחב תחום המכיל תשתיות מים וצנרת, תשתית רפואית, וכן דרכי מילוט ראשיות. המרחב יכול לכנס בשטחו כ־30,000 אנשים, ומעבר לשימוש כמחנה מגורים יכול לסייע לעומס אשפוז בבתי חולים.
היחידות ימוקמו בשטח באמצעות משאית מנוף, ותהליך ההקמה המוצע נחלק לשלבים, שהראשון שבהם הוא מיקום היחידות בטריבונות הסמוכות לגרעין האצטדיון, תוך הסתמכות על התשתית הקיימת בו. לאחר הקמת תשתיות נוספות ימוקמו יחידות ביתר הטריבונות, ויוקמו חללים ציבוריים לצרכים שונים. תכולת היחידה מבוססת על קוביות שמידותיהן תואמות למידות מכולת תובלה, המאפשרת הובלה של 15 יחידות. הקוביות מכילות רהיטים המבוססים על מידות אוניברסליות, כשהיחידה מכילה את הפרוגרמה הנבחרת – מגורים או חללים ציבוריים.
המודול מתוכנן במידות של 75/225 ס״מ, ובהתבסס על המערכת המודולרית הבנויה מאלמנטים ותוספים המותאמים לה אפשר לייצר התאמות לסיטואציות שונות. הממד העיצובי של היחידות נוצר משימושי החומרים ומתוספות דקורטיביות שונות המוצעות לבחירה מתוך קטלוג.
רון מרקוביץ | Flexi House
The post בוגרים 2020 // המחלקה לאדריכלות, בצלאל appeared first on מגזין פורטפוליו.